אני מסתכל על ארגונים דרך הקשרים שבין האנשים

אחרי כמה שנים כפסיכולוג ארגוני בצה״ל נבחרתי ללימודי דוקטורט, וחיפשתי שאלה שמסקרנת אותי.

באחת היחידות נתקלתי בניסיון לשחזר באופן ידני מפה סוציומטרית, ברוח עבודתו של יעקב לוי מורנו, שהתבססה על השאלה הסוציומטרית הקלאסית: "מי הם שלושת החברים שלך?"

משהו במפה הזאת תפס אותי. היה אפשר לראות על הנייר משהו שבדרך כלל נשאר בלתי נראה - את רשת הקשרים החברתיים בתוך הקבוצה: מי מחובר למי, מי במרכז, מי בשוליים ומי מחבר בין אנשים.

משם התחלתי לחקור. כשהתחלתי את הדוקטורט גיליתי עולם שלם שנקרא Social Network Analysis — SNA. למדתי, חקרתי והתנסיתי, והדבר הזה הלך ותפס אותי.

הדוקטורט שלי עסק בקשרים בין אנשים ובהשפעה שלהם על האפקטיביות של קבוצות. בהמשך המשכתי לפתח את התחום בצה״ל, בעבודה עם צוותים, יחידות ומפקדים, והוא הפך בהדרגה מחלק מהמחקר שלי לכלי עבודה מקצועי.

אבל עם השנים הבנתי שהמפה היא רק ההתחלה.

ולמה זה חשוב לי דווקא עכשיו?

יש משהו שמטריד אותי בתקופה האחרונה.

בעולם של עומס, מהירות וזמינות כמעט בלתי מוגבלת, נדמה לי שאנחנו מתחילים לוותר על משהו בסיסי: המפגש עם אנשים אחרים.

אנחנו יכולים לקבל תשובה בתוך שניות. להתייעץ עם צ׳אט. לחפש מידע לבד. לפתור בעיה בלי להרים טלפון.

זה נוח. לפעמים זה אפילו מצוין.

אבל אני חושב שיש דברים שאי אפשר להחליף באמצעות מידע.

אלה דברים שנוצרים בקשרים בין אנשים.

ולכן דווקא בעולם שהופך יותר מחובר טכנולוגית, אני חושב שצריך להיות מודעים יותר לחשיבות של החיבור האנושי.

לא להסתפק בלדעת מי נמצא בארגון.

אלא להבין מי מחובר למי, מה עובר בין האנשים, ואיך אפשר לבנות רשת שעוזרת לאנשים ולארגונים להיות טובים יותר.